ג׳וניור בהייטק: איך מוצאים את המשרה הראשונה?

השלב הקשה בכניסה להייטק אינו הלימוד אלא מה שבא אחריו. סיימתם קורס, יש לכם פרויקט או שניים, ואז מתחילים חודשים של הגשות שלא נענות. המאמר הזה עוסק בדיוק בשלב הזה: אילו תפקידים באמת פתוחים לג׳וניור, איך לקרוא מודעה, כמה להגיש, ומה לעשות כשאין תשובות. את שלב ההחלטה וההכנה, כלומר איזה מסלול לבחור וכמה זה עולה, מכסה מעבר להייטק בלי תואר.

מהו תפקיד ג׳וניור? תפקיד כניסה שנבנה מתוך הנחה שתלמדו בעבודה, ושבו נדרש בסיס מקצועי אבל לא ניסיון תעסוקתי קודם באותו תחום. הוא קיים בהרבה יותר מסלולים ממה שרוב המחפשים בודקים.

הטעות הראשונה: לחפש שם תפקיד אחד

רוב הג׳וניורים מחפשים "מפתח", וזה גם המקום שבו התחרות הצפופה ביותר. בפועל, תפקידי הכניסה בהייטק פרוסים על טווח רחב.

חלק מהתפקידים האלה נקראים בשמות שלא מחפשים: Solutions, Implementation, Technical Account, Integration. לכן שווה לעבור על משרות לפי התיאור ולא לפי הכותרת. פתיחת טווח החיפוש היא הפעולה היחידה בשלב הזה שלא עולה כלום ומשנה הכי הרבה, ומשרות הכניסה הרלוונטיות מרוכזות במשרות ג׳וניור בהייטק.

איך לקרוא מודעת ג׳וניור

עם ההנחה שרשימת הדרישות היא רשימת משאלות. ברוב מודעות הכניסה, שתיים או שלוש שורות הן באמת הכרחיות והשאר הן יתרון שלא סומן ככזה.

הכלל המעשי: הגישו כשאתם עומדים בערך בשישים אחוז מהדרישות ובכל מה שנראה כמו ליבת התפקיד. הימנעות מהגשה בגלל שורה אחת חסרה היא הסיבה הנפוצה ביותר שג׳וניורים מגישים למעט מדי משרות.

מה לחפש קודם: את השורה שמתארת מה עושים ביום רגיל. היא מלמדת יותר מכל רשימת כלים. אם היא לא קיימת במודעה בכלל, זה בעצמו מידע על כמה התפקיד מוגדר בצד השני, ושווה לשאול על כך בשיחה הראשונה.

דגל אדום אמיתי: מודעת ג׳וניור שדורשת שלוש שנות ניסיון ושליטה בשבע טכנולוגיות. זה לא אתגר, זו מודעה שהועתקה בלי מחשבה, ולעיתים היא מעידה גם על איך שמנוהל התפקיד עצמו.

מה להגיש, ובאיזה קצב

מעט ובאיכות. חמש הגשות ממוקדות בשבוע, שבכל אחת התאמתם כותרת ושתי שורות ראשונות, עדיפות על ארבעים הגשות זהות.

הסיבה פשוטה: ג׳וניורים נבדלים זה מזה בעיקר במידת ההתאמה ולא בוותק, כי לאף אחד אין ותק. מסמך כללי נראה כללי, ובשלב הזה זה כל ההבדל. איך להתאים מסמך בחמש דקות בלי לשכתב אותו מפורט במדריך כתיבת קורות חיים.

נהלו רשימה של לאן הגשתם ומתי. אחרי שלושים הגשות באמת לא תזכרו, ותגישו פעמיים לאותו מקום או תשכחו לעקוב אחרי מי שכן ענה.

הפרויקט שמדבר במקומכם

בשלב החיפוש, תיק העבודות עובד אחרת ממה שרוב האנשים מניחים. אף אחד לא יקרא את כל הקוד שלכם. מה שקורה בפועל הוא שמישהו פותח, מנסה להבין תוך דקה מה זה, ומחליט אם לשאול עליו בראיון.

מכאן נגזרות שלוש מסקנות. ראשית, הסבר קצר בראש חשוב יותר מאיכות הקוד עצמו. שנית, עדיף פרויקט אחד שרץ מקצה לקצה על חמישה חצי גמורים. שלישית, פרויקט שפותר בעיה אמיתית נותן לכם על מה לדבר, ופרויקט תרגיל מהקורס לא. הרחבה על בנייה שלו נמצאת בפורטפוליו מקצועי.

הערוץ שג׳וניורים מזניחים

רוב הג׳וניורים מגישים רק דרך מודעות, וזה הערוץ הצפוף ביותר. שיחה עם אדם אחד שעובד בתחום שווה יותר מעשר הגשות עיוורות, ולא כי הוא ימליץ עליכם, אלא כי הוא יגיד לכם מה באמת מחפשים ואיפה.

הפנייה שעובדת היא קצרה, ספציפית, ולא מבקשת עבודה: מי אתם, מה בניתם, ושאלה אחת ממוקדת. רוב האנשים משיבים לפנייה כזאת. מה שלא עובד הוא הודעה כללית שמבקשת הפניה למשרה. איך בונים את הערוץ הזה מפורט בנטוורקינג בחיפוש עבודה.

כשלא עונים בכלל

קודם אבחנו איפה בדיוק נעצרתם, כי שתי הבעיות דורשות תיקון שונה לגמרי.

הגשתם עשרות ולא הגעתם לשיחה אחת. הבעיה במסמך או בהתאמה לתפקידים שאליהם אתם פונים. בדקו אם אתם מגישים רק לשם תפקיד אחד, ואם המסמך מותאם בכלל.

אתם מגיעים לשיחות ונעצרים שם. הבעיה בהצגה או בפער ידע ספציפי. זה דווקא מצב טוב, כי הוא ממוקד וניתן לתיקון: שאלו את המראיינים למשוב, ורבים ייתנו אותו.

בשני המקרים, שנו דבר אחד ובדקו על עשר הגשות נוספות. שינוי של הכול בבת אחת לא ילמד אתכם מה עזר. ואל תסיקו מסקנות מחמש הגשות, זה מדגם קטן מדי מכדי לומר משהו.

איפה להגיש: גדולות מול קטנות

בחברות גדולות ומוכרות התחרות על ג׳וניור צפופה במיוחד, ומסלולי הגיוס בנויים סביב תארים ומבחנים סטנדרטיים. בחברות קטנות ובינוניות התהליך קצר, המחליט הוא לרוב מי שינהל אתכם, והם מסתכלים על מה שבניתם.

יש גם יתרון מקצועי בצוות קטן: תיגעו ביותר תחומים ותצברו ניסיון רחב מהר. החיסרון הוא פחות ליווי מובנה, ולכן שווה לשאול בראיון מי ילווה אתכם בחודשים הראשונים ואיך זה עובד שם בפועל. תשובה מגומגמת לשאלה הזאת היא מידע חשוב.

איך זה נראה מצד המעסיק

שווה להבין מה קורה אחרי שאתם לוחצים על הגשה. ב-Jobder, המועמדות שלכם מגיעה למעסיק עם הפרופיל שמילאתם: התחום והתפקיד שאתם מחפשים, כישורים, שנות ניסיון, מיקום, והתיאור האישי. המעסיק עובר על מועמד אחד בכל פעם ורואה את הפרופיל המלא, לא רק קובץ.

שתי מסקנות מעשיות. הראשונה היא שפרופיל חלקי עולה לכם, כי מה שלא מילאתם פשוט לא נמצא שם. השנייה היא שהתיאור האישי נקרא, ולכן שווה להשקיע בו שלוש שורות ממוקדות במקום משפט כללי. סרטון היכרות, אם צירפתם, מוצג רק אם אישרתם לשתף אותו.

מה לעשות בזמן שמחפשים

חיפוש ראשון בהייטק לוקח חודשים, וזה הזמן שבו הכי קל לאבד מומנטום ולהתחיל לפקפק בכל ההחלטה. שלושה דברים עוזרים להחזיק אותו.

הראשון הוא להמשיך לבנות בקצב נמוך. שעה בשבוע על הפרויקט מספיקה כדי שתהיה לכם תשובה חיה לשאלה מה עשיתם לאחרונה, ובלעדיה הפער בין סיום הקורס לראיון הולך וגדל.

השני הוא ללמוד מכל שיחה שכן קורית. אחרי כל ראיון, רשמו את השאלות שלא ידעתם לענות עליהן. אחרי שלושה ראיונות תהיה לכם רשימה מדויקת של מה כדאי לחזק, וזו רשימה ששווה יותר מכל תוכנית לימודים כללית.

השלישי הוא לקבוע גבול. חיפוש עבודה שתופס את כל שעות היום שוחק מהר, והשחיקה נשמעת בראיונות. שלוש שעות ביום בקצב שאפשר להחזיק לאורך חודשיים עדיפות על שבוע אינטנסיבי ואז שבועיים של כלום.

תרחיש: שני חודשים, שתי גישות

שני בוגרי קורס QA התחילו לחפש באותו שבוע. הראשון הגיש לכל משרה שכותרתה כללה את המילה QA, שלושים וחמש הגשות באותו מסמך, וקיבל שתי תשובות שליליות. אחרי חודש הוא הסיק שאין ביקוש.

השני הגיש בשבוע חמש הגשות ממוקדות, פתח את החיפוש גם ל-Support ולאינטגרציה, ודיבר עם שני אנשים בתחום. באחת השיחות נאמר לו שהחברה מחפשת מישהו לתפקיד שלא פורסם עדיין. הוא לא היה מועמד טוב יותר; הוא פשוט היה במקומות שבהם יש פחות תחרות.

מסקנה: פתחו את טווח החיפוש השבוע

אם אתם מגישים כבר חודש ולא מקבלים תשובות, השינוי בעל ההחזר הגבוה ביותר הוא לא לשכתב את קורות החיים אלא להרחיב את רשימת התפקידים שאתם מחפשים. עברו על עשרים משרות לפי תיאור ולא לפי כותרת, וסמנו אילו מהן אתם באמת יכולים לעשות. אחר כך התאימו את המסמך לפי מדריך קורות החיים, ואם אתם עדיין בשלב ההחלטה על מסלול, חזרו למעבר להייטק בלי תואר.