התשובות שלכם בראיון חשובות, אבל המראיין קולט אתכם הרבה לפני שאתם פותחים את הפה. יציבה, קשר עין, לחיצת יד וטון הדיבור משדרים ביטחון, עניין ואמינות, אבל אם לא שמים לב, הם עלולים לשדר חוסר ביטחון ומתח. שפת גוף לא מחליפה תוכן טוב, אבל היא המסגרת שבתוכה התוכן נשמע. המדריך מסביר איך לשלוט בשפת הגוף שלכם בלי להיראות מאולצים, גם פנים אל פנים וגם בראיון מרחוק.
מה שפת גוף עושה — ומה היא לא עושה
כמה משקל יש לשפת גוף בראיון? פחות ממה שמדריכים רבים מבטיחים. שפת גוף לא תשיג לכם תפקיד שאתם לא מתאימים לו, היא לא תפצה על תשובות חלשות, והיא לא "פורצת" החלטה שכבר נוטה לכיוון אחר. מה שהיא כן עושה זה לקבוע את המסגרת שבתוכה כל מה שאמרתם נשמע. אותה תשובה בדיוק נקראת כביטחון כשהיא נאמרת ברוגע, וכהיסוס כשהיא נאמרת במבט מושפל.
כדאי גם להיזהר ממספרים שמסתובבים בנושא הזה. החלוקה המפורסמת שלפיה רוב המסר עובר דרך שפת גוף וטון ורק אחוזים בודדים דרך המילים עצמן מגיעה ממחקר על העברת רגש בתנאי מעבדה, ולא ממחקר על ראיונות עבודה. בראיון, התוכן נושא את רוב המשקל. שפת גוף היא מה שמאפשר לו להישמע.
ההשלכה המעשית פשוטה: אל תשקיעו את זמן ההכנה שלכם בטכניקות נוכחות על חשבון תרגול התשובות. הסדר הנכון הוא הפוך.
הרגעים שהמראיין זוכר
שלושת הרגעים הבאים משאירים את הרושם החזק ביותר, ולכן כדאי להתכונן אליהם מראש:
- הכניסה ולחיצת היד: צעדו פנימה זקופים, חייכו טבעי ולחצו יד יציבה (לא רכה מדי ולא מוחצת). זהו "כרטיס הביקור" הראשון.
- ההתיישבות: שבו זקוף אך רגוע, כתפיים משוחררות. לא שמוטים על הכיסא ולא דרוכים על קצהו.
- הפרידה: סיימו באותה אנרגיה שבה התחלתם: קשר עין, חיוך, תודה כנה. אל תאספו את הדברים בבהלה תוך כדי שהמראיין עוד מדבר.
שווה לשים לב שכל שלושת הרגעים האלה קורים מחוץ לחלק שהתאמנתם עליו. אנשים מתרגלים תשובות לשאלות, ואז מגיעים לראיון ומשקיעים את כל תשומת הלב בחלק האמצעי. בפועל, הפתיחה והסיום הם מה שנשאר בזיכרון הכי חד, פשוט מפני שהם הראשון והאחרון.
אנשים נוטים "לזלוג" באנרגיה לקראת סוף הראיון. דווקא הסיום הוא מה שנשאר רענן בזיכרון, אז שמרו שם על נוכחות.
מה לעשות ומה להימנע
| לעשות | להימנע |
|---|---|
| קשר עין טבעי, עם הפסקות | מבט נעוץ או בריחה מתמדת של העיניים |
| ידיים פתוחות על השולחן | ידיים שלובות או מוסתרות מתחת לשולחן |
| הנהון קל בזמן הקשבה | שיחק בעט, נקישות, נדנוד רגל |
| יציבה זקופה ופתוחה | הישענות לאחור מוגזמת או כיפוף קדימה |
| טון רגוע וקצב נשימה מבוקר | דיבור מהיר ומתנשף מרוב לחץ |
קשר עין צריך להיות נוח, לא תחרות נשימה. כשמדברים, מסתכלים על המראיין; כשחושבים, בסדר גמור להסיט מבט לרגע. אם יש מספר מראיינים, חלקו את המבט בין כולם — ענו בעיקר למי ששאל, אבל הקיפו את השאר במבט לפחות פעם אחת בכל תשובה, אחרת הם מרגישים כמו קהל ולא כמו משתתפים.
מה עושים עם הידיים
זו השאלה שחוזרת יותר מכל אחרת, וגם התשובה עליה הכי קצרה: שהידיים יהיו גלויות. ידיים מתחת לשולחן או שלובות חזק נקראות כסגירוּת, גם כשזו בכלל לא הכוונה, והן גם מעודדות תנוחה מכונסת של כל הגוף.
תנועת ידיים טבעית בזמן שאתם מסבירים משהו היא דווקא יתרון: היא מסמנת מעורבות ועוזרת גם לכם לחשוב. מה שפוגע זה חפצים. עט שמסתובב, טבעת שמסובבים, כוס שמזיזים קדימה ואחורה — כל אלה מושכים את העין של המראיין בדיוק בזמן שאתם מנסים למשוך אותה למשהו אחר. אם אתם יודעים על עצמכם שאתם נוטים לשחק במשהו, אל תניחו כלום בהישג יד מלבד בקבוק מים ופנקס.
שלוש טעויות שקל לתקן
- לזלוג באנרגיה לקראת הסוף: רוב האנשים מתחילים חזק ונגמרים חלש, בדיוק כשהמראיין מגבש רושם מסכם. שמרו קצת דלק לעשר הדקות האחרונות.
- לחקות את המראיין במודע: טכניקה שמופיעה בהרבה מדריכים ושכמעט תמיד מזיקה. כשהיא נקלטת היא נקראת כמניפולציה, ולא כחיבור.
- לתרגל נוכחות במקום לתרגל תשובות: אם אתם לא בטוחים בתוכן, שום יציבה לא תסתיר את זה. תרגלו קודם את השאלות הנפוצות בראיון עבודה ואת שאלת החולשה, והגוף יירגע מעצמו.
הקול הוא גם שפת גוף
הרכיב שהכי הרבה אנשים שוכחים הוא זה שנשמע ולא נראה. קצב הדיבור, עוצמת הקול והנשימה משדרים בדיוק כמו יציבה, ובראיון טלפוני הם נושאים את כל המשקל לבדם.
שני דברים שווים תשומת לב. הראשון הוא קצב: תחת לחץ כמעט כולם מדברים מהר יותר מהרגיל, וזה מה שגורם לתשובה טובה להישמע מגומגמת. עצירה קצרה בין משפטים נשמעת כביטחון, לא כהיסוס. השני הוא מילות מילוי — "אמ", "כאילו", "בעצם" — שנשמעות פי כמה בהקלטה מאשר בשיחה. הדרך לצמצם אותן אינה להילחם בהן, אלא להרשות לעצמכם לשתוק במקומן.
שפת גוף בראיון מרחוק
בראיון וידאו הכללים משתנים מעט, והפרטים הטכניים הופכים לחלק משפת הגוף:
- הסתכלו אל המצלמה ולא אל הפרצוף שעל המסך, כך נוצר "קשר עין" אצל הצד השני.
- מקמו את הפנים במרכז הפריים, בגובה עיניים, עם תאורה מלפנים ולא מאחור.
- הבעות חיות: במסך הכל נראה שטוח יותר, אז חיוך והנהון צריכים להיות מעט בולטים יותר.
הרחבנו על ההתנהלות המלאה מול מצלמה במדריך לראיון וידאו, ועל המקרה שבו אין כלל וידאו במדריך לראיון טלפוני, שם הטון והקצב נושאים את כל המשקל.
איך מתרגלים בלי להיראות מאולצים
המטרה היא לא להציג הצגה, אלא להרגיש בנוח עד שהגוף משדר את זה לבד:
- התאמנו מול מצלמה או מראה והקליטו את עצמכם: תופתעו לראות הרגלים שלא ידעתם עליהם.
- עברו ראיון דמה מול חבר שיכול לתת פידבק על נוכחות, לא רק על תוכן.
- נשמו לפני שנכנסים: נשימה איטית אחת מורידה מתח ומיישרת אוטומטית את היציבה.
- בחרו שני דברים, לא עשרה: אי אפשר לנטר חמישה פרמטרים בזמן שמנהלים שיחה. בחרו את שני ההרגלים שהכי הפריעו לכם בהקלטה, והתמקדו רק בהם בראיון הבא. בפעם שאחרי תבחרו שניים אחרים.
שפת גוף טובה היא בעיקר תוצאה של רוגע והכנה, לא של טכניקה. כשאתם בקיאים בתשובות שלכם, הגוף נרגע מעצמו והנוכחות נעשית טבעית — וזה בדיוק הסדר שכדאי לעבוד בו.
כשהגוף פשוט לא משתף פעולה
חלק מהאנשים נלחצים בראיונות בלי קשר לכמה התכוננו, והגוף מסגיר את זה: יד רועדת, קול שנשבר, פנים אדומות. שווה לדעת שני דברים. הראשון, זה נראה הרבה פחות מבחוץ ממה שזה מרגיש מבפנים; מראיין שמראיין עשרות אנשים בשנה רואה מתח כל יום ולא פוסל עליו אף אחד. השני, מותר לומר את זה בקול. משפט אחד בתחילת השיחה — "אני קצת מתרגש, זה תפקיד שממש מעניין אותי" — מוריד מתח משני הצדדים ומסביר את מה שממילא נראה.
אם זה הראיון הראשון בחייכם, המתח כמעט מובטח וזה בסדר גמור. ראיון העבודה הראשון בחיים עובר על כל מה שקורה בו שלב אחר שלב, וההיכרות המוקדמת הזו היא בעצמה מה שמוריד את רוב הלחץ.
אחרי הראיון
הנוכחות שלכם לא נגמרת ברגע שיצאתם. מכתב קצר באותו ערב הוא הזדמנות אחרונה להשאיר רושם מקצועי, ומכתב תודה אחרי ראיון מסביר בדיוק מה כותבים בו וכמה קצר הוא צריך להיות.
מתכוננים לראיון הבא? ב-Jobder אתם מוצאים את המשרות שמתאימות למה שאתם מחפשים בפועל, כולל מודעות דרושים בתחומים ספציפיים, ומגיעים לראיון מוכנים — בתוכן ובנוכחות. אם אתם בתחילת הדרך, משרות ללא ניסיון הן מקום טוב לצבור בו ראיונות אמיתיים, וכל ראיון כזה משפר את שפת הגוף שלכם יותר מכל תרגול מול מראה.