כשמערכת מציעה לכם משרות, השאלה הראשונה שכדאי לשאול היא לא "כמה היא חכמה" אלא "על סמך מה בדיוק".
התשובה כאן קצרה יחסית, ולכן אפשר לפרט אותה במלואה: המידע שנכנס לחישוב ההתאמה הוא מידע שאתם הזנתם, ומידע שהמעסיק כתב במודעה. אין מקור שלישי.
מה נכנס לחישוב
מהפרופיל שלכם:
- התחום והתפקיד שאתם מחפשים
- רשימת הכישורים
- שנות ניסיון
- מיקום
- טווח השכר שציינתם
- סוג המשרה שאתם מחפשים
- העדפת אופן עבודה — משרדי, היברידי או מרחוק
מהמודעה של המעסיק: הכותרת, התיאור, הדרישות, המיקום, טווח השכר, סוג המשרה ואופי העבודה.
זה הכול. שבעה גורמים משני הצדדים, וכולם דברים שנכתבו במפורש.
מה לא נכנס לחישוב
החלק הזה חשוב לא פחות, ואנחנו מעדיפים לומר אותו בפירוש ולא בהיעדר.
אין שימוש ברשתות חברתיות. המערכת לא קוראת את הפרופיל הציבורי שלכם במקום אחר ולא מצליבה אותו.
אין ניקוד אישיות, סגנון עבודה או התאמה תרבותית. אין רכיב כזה במערכת, לא גלוי ולא סמוי. הערכת סגנון עבודה היא דבר שקורה בשיחה בין אנשים — כתבנו על איך לעשות אותה בלי הטיה מצד המעסיק.
אין ניבוי ביצועים. הציון לא מתיימר לדעת אם תצליחו בתפקיד. הוא משווה בין מה שכתבתם למה שכתוב במודעה.
אין מידע שנרכש מגורם חיצוני. לא נתוני שכר עליכם אישית, לא היסטוריית תעסוקה שלא הזנתם.
המקום היחיד שבו כן מוסק משהו
יש נקודה אחת שבה המערכת כן משלימה מידע, והיא ראויה להסבר מלא כי היא היוצא מן הכלל.
הרבה אנשים לא בוחרים תחום מרשימה, אלא כותבים בטקסט חופשי — "מפתח", "שיווק", "שירות לקוחות". כדי שהטקסט הזה יוכל לשמש להתאמה, המערכת מתרגמת אותו לתחום מוכר.
ההסקה הזו שמרנית במכוון, ושווה לדעת בדיוק כמה:
- היא מזהה ניסוחים שונים של אותו תפקיד — "מפתח" ו-developer הם אותו דבר.
- היא לא מרחיבה לתפקידים סמוכים. מי שכתב "מפתח" לא יסומן גם כ"מהנדס תוכנה", כי זה שם תפקיד אחר שלא נכתב.
- מונח שמתאים לתחומים רבים מדי נדחה כגנרי מכדי להעיד על כוונה.
ושתי נקודות שחשובות מבחינת שקיפות: ההסקה מסומנת פנימית כהסקה ולא כבחירה שלכם, והיא לא נשמרת בפרופיל. הפרופיל שלכם נשאר מה שכתבתם בו.
הבחירה בשמרנות היא מכוונת. הסקה רחבה הייתה מגדילה את כמות המשרות שתראו, אבל היא הייתה טוענת דברים בשמכם שלא אמרתם.
מה המעסיק רואה, ומתי
זו שאלה שחוזרת הרבה, ושווה להפריד בה בין שלוש פעולות.
עיון במשרה אינו פעולה שמוצגת למעסיק.
הגשת מועמדות כן. ברגע שהגשתם, אתם מופיעים ברשימת המועמדים של אותה משרה עם הפרופיל שלכם.
סימון כבחירה מועדפת גם כן, ויש לו השפעה נוספת: מועמד שסימן מוצג בראש הרשימה של המעסיק, לפני כל שיקול אחר. זו בדיוק המטרה שלו — להגיד למעסיק שהמשרה הזו חשובה לכם במיוחד.
הכלל הפשוט לזכור: עיון הוא פרטי, הגשה וסימון הם גלויים.
מי שמחפש עבודה בזמן שהוא מועסק צריך להכיר את ההפרדה הזו במיוחד — הרחבנו על חיפוש דיסקרטי בנפרד.
מה קורה כשאתם לא ממלאים שדה
זה אולי החלק הכי לא אינטואיטיבי, והוא לטובתכם.
שדה ריק לא נספר כאפס. הוא פשוט לא נכנס לחישוב.
ההבדל בין "לא יודעים" לבין "יודעים, וזה לא מתאים" הוא עיקרון מרכזי במערכת, והוא פועל בשני הכיוונים: גם על מידע חסר אצלכם, וגם על מודעה שהמעסיק לא פירט.
מה שכן קורה כשיש מעט מידע: הציון נשאר זהיר. הוא נמשך אל האמצע במקום להיות מוצג כקיצוני לכיוון זה או אחר. פרופיל כמעט ריק לא יקבל ציון כמעט מושלם רק בגלל שדה אחד שבמקרה תואם, וגם לא ציון אפס שנראה כמו שיפוט שלילי.
המשמעות המעשית: אתם לא נענשים על מה שלא מילאתם, אבל אתם כן מרוויחים מכל שדה שכן מילאתם. הסברנו את מנגנון הציון במלואו למי שרוצה את התמונה המלאה.
שתי שאלות שחוזרות, ושוות תשובה מפורשת
"אם לא מילאתי כלום, מה אני רואה?" את כל המשרות הפעילות, בסדר שנקבע כמעט רק לפי מה שכתוב במודעות. בלי תחום מוצהר אין למערכת על מה לבסס רלוונטיות, ולכן הרשימה תיראה כמעט אקראית. זו הסיבה שמילוי שדה אחד — התחום — משנה יותר מכל שאר השדות יחד.
"האם מעסיק יכול לחפש אותי לפי הפרופיל?" מעסיק רואה מועמדים שהגישו למשרות שלו. בנוסף קיים מאגר מועמדים שבו הוא יכול לראות פרופילים רלוונטיים, ואותו כדאי להכיר כחלק מהתמונה. גם שם הסדר נקבע לפי אותה רלוונטיות מקצועית, ולא לפי שום מדד אישיותי.
אם אתם רוצים לראות איך זה נראה בפועל מהצד שלכם, משרות ללא ניסיון הן דוגמה טובה לרשימה שסודרה לפי תחום ולא לפי תאריך.
איך זה נראה מצד המעסיק
כדי שהתמונה תהיה שלמה, שווה לדעת מה קורה בצד השני — כי גם שם פועל אותו היגיון בדיוק.
מעסיק שפותח את רשימת המועמדים למשרה שלו רואה אותם מסודרים לפי אותה רלוונטיות מקצועית: קודם מועמדים שזוהו כשייכים לתחום המשרה, אחריהם מועמדים שאין עליהם מספיק מידע כדי להכריע, ובסוף מועמדים מתחום אחר. בתוך כל קבוצה, הציון קובע.
שני דברים שכדאי לדעת על זה:
מי שסימן את המשרה כבחירה מועדפת מוצג ראשון, לפני כל שיקול של תחום. סימון מפורש חזק יותר מכל הסקה שאפשר לעשות.
מי שלא מילא העדפות בכלל אינו מודר לתחתית. עצם ההגשה נחשבת סימן לכוונה, ולכן הוא לא נענש על טופס שלא מילא. זו אותה החלטה שחוזרת בכל המערכת: חוסר מידע אינו חוסר התאמה.
מה בשליטתכם
שלושה דברים שאתם יכולים לעשות עכשיו:
לראות בדיוק מה כתוב עליכם. הפרופיל הוא המקור היחיד למידע שעליכם במערכת. מה שכתוב בו הוא מה שנמצא בחישוב, ואפשר לערוך אותו בכל רגע.
להחליט מה למלא ומה לא. מילוי חלקי לא פוגע בכם. הוא רק מקטין את הדיוק.
לדעת מה גלוי. הגשה וסימון מועדף נראים למעסיק; עיון לא.
מה זה אומר בפועל על הפרופיל שלכם
שווה לתרגם את כל זה לשורה תחתונה אחת: הפרופיל שלכם הוא המקור היחיד למידע עליכם במערכת.
אין מאחוריו שכבה נוספת של נתונים שנאספה ממקום אחר, ואין ניקוד נסתר שנצבר לכם עם הזמן. מה שכתוב בו הוא מה שנמצא בחישוב, ומה שתמחקו ממנו ייעלם ממנו.
זה גם אומר שהשליטה בידיים שלכם באופן פשוט מאוד: לשנות את מה שתראו, משנים את הפרופיל. אין צורך לנחש מה המערכת "חושבת" עליכם, כי היא לא חושבת עליכם שום דבר מעבר למה שכתבתם.
למה בכלל לכתוב מסמך כזה
אפשר היה להסתפק במדיניות פרטיות ולהמשיך הלאה. בחרנו לא, משתי סיבות.
הראשונה: מערכת שמסדרת לכם משרות משפיעה על מה שתראו ועל מה שלא תראו. מי שמושפע ממנה זכאי לדעת על סמך מה היא פועלת, בשפה שאפשר לקרוא.
השנייה: בתחום הזה נהוג להבטיח יותר ממה שקיים. "התאמה חכמה", "ניתוח התאמה תרבותית", "AI שמבין אתכם". אנחנו מעדיפים לפרט רשימה קצרה ומדויקת של מה שבאמת נמדד, גם אם היא נשמעת פחות מרשימה.
הרשימה הזו קצרה בכוונה. היא כוללת את מה שאתם כתבתם ואת מה שהמעסיק כתב, ולא הרבה מעבר.
המסמך המחייב מבחינה משפטית הוא מדיניות הפרטיות, וכדאי לקרוא אותה. המאמר הזה מסביר בשפה פשוטה את החלק שנוגע להתאמה עצמה.
ואחרי שברור לכם מה נכנס לחישוב, השלב המעשי הבא הוא להחליט אם משרה מסוימת מתאימה לכם לפני שאתם מגישים, וזה מפורט באיך לדעת אם משרה מתאימה. ואם אתם תוהים מה בכלל ההבדל בין הפרופיל הזה לבין קובץ קורות החיים ששלחתם, ומה מהם נקרא קודם, יש לכך הסבר נפרד בקורות חיים או פרופיל מקצועי.
יש משהו שלא ברור או שנראה לכם לא מדויק ביחס למה שאתם רואים במערכת? כתבו לנו — זה בדיוק סוג הפנייה שאנחנו רוצים לקבל.